פרשת שמיני | ה'תשפ"ה

קודש, אש, והבחירה שבידינו

1. אש מן השמים ואש מלמטה - שתי תנועות בעבודת ה'

אחד הרגעים הדרמטיים בפרשה הוא חנוכת המשכן: אהרן מקריב את הקרבנות, ופתאום - "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'" (ויקרא ט, כד). האש האלוקית יורדת מהשמים ואוכלת את הקרבן, וכל העם רואה ופורץ בשירה ונפילה על פניהם.

רש"י מסביר שאהרן היה מלא חשש - אולי לא התקבלו קרבנותיו? רק כאשר ירדה האש - נודע לו שהוא רצוי. אך יש לשים לב: לפני שהאש ירדה מהשמים, נצטוו בני אהרן להבעיר אש על המזבח מלמטה. כלומר, העבודה מתחילה מהאדם.

מסר לחיים:

גם כשאנחנו מחכים ל"אש משמים" - להשראה, להרגשה רוחנית, לנסים - התורה מזכירה לנו שהאש צריכה להתחיל מתוכנו. כאשר אנחנו מדליקים את הנר שלנו - מתוך כוונה, התקדמות ומאמץ - אזי מגיעה גם הברכה מלמעלה.

2. מות נדב ואביהוא - קדושה לא מרוסנת

מיד לאחר השיא הרוחני - מגיע המשבר: נדב ואביהוא, בני אהרן, מקריבים "אֵש זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" - ונשרפים באותה אש.

חז"ל מציעים סיבות רבות למה חטאו: שנכנסו שתויי יין, שלא נשאו נשים, שפסקו הלכה בפני רבם. אך המשותף לכולן: הם פעלו בקדושה - אך בלי גבול, בלי ציות, בלי ענוה.

זהו המסר של "אש זרה" - גם בקודש צריך גבול. עבודת ה' צריכה להיות בשמחה ובהתלהבות - אך תמיד בתוך המסגרת שה' ציווה.

מסר לחיים:

התלהבות חיובית ורוחנית - צריכה הדרכה וגבולות. גם כשאנחנו רוצים לעשות טוב, עלינו לשאול: מה ה' רוצה? לא רק מה אני מרגיש. דווקא בענווה וצניעות - מתגלה הקדושה האמיתית.

3. "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" - הכוח להבדיל

בהמשך הפרשה מופיעים דיני הכשרות - איסור אכילת בעלי חיים מסוימים והיתר אחרים. התורה מדגישה: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר".

למה חשוב להבדיל?

כי יהדות היא לא רק "להיות טוב" - אלא לדעת להבחין. יש דברים שמטבעם מטמאים את הנפש, גם אם נראים חיצונית תמימים.

דווקא דרך ההבדלה - אנחנו מקדשים את החול, את היום-יום. על ידי מודעות למה שנכנס לגוף - אנחנו משפיעים גם על הנשמה.

מסר לחיים:

החיים דורשים בירור. לא כל דבר ש"נראה בסדר" הוא באמת מתאים לנשמה. כאשר אנחנו לומדים לעשות הבחנות, אנחנו בונים חיים יותר מדויקים, טהורים ומרוממים.

4. "וידם אהרן" - שתיקה שהיא אמונה

כאשר אהרן רואה את מות שני בניו - הוא שותק. לא צועק, לא מתפרץ. רק: "וידם אהרן". המדרש אומר שזכה על כך ששכינה דיברה עמו.

השתיקה של אהרן אינה אדישות - אלא קבלה. אמונה שקטה שהכול מאת ה', גם אם איננו מבינים.

מסר לחיים:

לפעמים אין תשובות. אבל יש אמונה. לא תמיד נוכל להבין את דרכי ההשגחה, אך תמיד נוכל לבטוח. כמו אהרן, לבחור בשתיקה שמגיעה ממקום של חיבור פנימי וענוה כלפי ההנהגה העליונה.

אתם מוזמנים להצטרך לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו: "חסידות בפרשה",

מידי יום רביעי ישלח רעיון חסידי על הפרשה/החג.

https://chat.whatsapp.com/GDH3ONTrvb4LmgfQlA5dS9

---

מקורות לפי הנושאים הנ"ל:

1. אש מלמעלה ואש מלמטה - שתי תנועות בעבודת ה' | מקורות:

ליקוטי שיחות, חלק י', פרשת שמיני, שיחה ב'.שם מוסבר באריכות העניין של אש יורדת מלמעלה מול אש שמדליקים מלמטה, ושאף שהאש האלוקית באה מלמעלה, יש צורך בעבודת האדם למטה להדליק אש תחילה.(בעבודת השם: תחילה יגיעה ומאמץ מלמטה, ואז מגיע סיוע והשפעה אלוקית.)

2. מות נדב ואביהוא - קדושה לא מרוסנת | מקורות:

ליקוטי שיחות, חלק ב', פרשת שמיני, שיחה ד'.(וגם נוגע בזה בשיחה בחלק ל"ז).מדובר על כך שנדב ואביהוא פעלו מתוך התלהבות עצומה — אך לא במסגרת הציווי האלוקי, מה שמלמד שעבודת ה' דורשת לא רק חום אלא גם גבול ומסגרת.

3. "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" - הכוח להבדיל | מקורות:

ליקוטי שיחות, חלק י"ז, פרשת שמיני, שיחה ג'.(ויש גם הרחבה בלקוטי תורה).על כך שכל עניין היהדות הוא הבדלה, ודווקא מתוך בירור נכון נבנית הקדושה. וההבחנה בין טמא וטהור בונה את יסוד חיי היהודי.

4. וידם אהרן | מקורות:

ליקוטי שיחות, חלק ז', פרשת שמיני, שיחה ב'.נוגע בעומק רעיון השתיקה של אהרן — שהיא לא דיכוי אלא קבלת הדין בדרגה נעלית ביותר של אמונה וביטול, שעל ידי כך דווקא זכה שדיברה עמו שכינה.