פרשת בהר-בחוקותי | ה'תשפ"ה
- דניאל דוד עטיה
- 18 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
1. “כי לי הארץ” - בעלות או שליחות?
בפרשת בהר מצווה התורה על השמיטה והיובל, ומסבירה: "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי".
התורה שוללת את תחושת ה"בעלות המוחלטת" של האדם על רכושו, קרקעותיו או זמנו.
האדם הוא שליח בעולם – לא בעל הבית.
מסר לחיים:
במקום לשאול: "מה אני רוצה לעשות עם הזמן/הכסף שלי?", תשאל: "מה השליחות שלי עם זה?".
חיים מתוך שליחות מעניקים עומק, חיבור וחירות אמיתית.
2. שמיטה - לא רק חקלאות, גם תודעה
השמיטה דורשת מן האדם להפסיק לעבוד את האדמה שנה שלימה. לכאורה – הפסד כלכלי.
אבל החסידות מסבירה שזו שנה של "אמונה חיה" - האדם לומד שהברכה לא באה רק מהיגיעה,
אלא בעיקר מהרצון האלוקי.
מסר לחיים:
גם כשאתה עושה את ההשתדלות, אל תשכח שהשפע האמיתי לא בא מהמאמץ אלא מהאמונה.
תרגול שבועי של "שמיטה קטנה" - רגע של שחרור שליטה - יכול לחזק מאוד את תחושת הביטחון הפנימי.
3. יוֹבֵל - השחרור של הזהות המקורית
בשנת היוֹבֵל משתחררים העבדים והשדות חוזרות לבעליהן המקוריים. זו שנה של חזרה לשורש.
החסידות רואה בזה ביטוי לכך שגם אם האדם "נמכר" לחיים של הסחות, שגרה או תאוות - יש בו תמיד נקודה של חירות אלוקית שאינה נמכרת.
מסר לחיים:
אל תגדיר את עצמך לפי הרגלים, מעידות או סביבה. יש בך נקודת “יוֹבֵל” טהורה שיכולה
להשתחרר ולחדש את כל המערכת.
לפעמים צריך פשוט להחליט לחזור לעצמך.
4. “אם בחוקותי תלכו” - ללכת עם חקיקה על טבעית
רש"י מסביר: "שתהיו עמלים בתורה". כלומר, הבחינה האמיתית של התקשרות היא כשאין טעם רציונלי - "חוקה".
החסידות מוסיפה: דווקא המאמץ כשלא מבינים - מגלה קשר עמוק יותר.
מסר לחיים:
כשמשהו לא ברור - זה לא אומר לעצור, אלה להפך, המשך ההשקעה דווקא שם מראה שאתה לא "עובד את עצמך"
אלא עובד את ה’ ושם נוצר החיבור האמיתי.
5. הברכות והקללות - ראי של הבחירה הפנימית
הפרשה מסתיימת בברכות והקללות. אדמו"ר הזקן מסביר שהקללות עצמן בעומקן - הן ברכות, אך הם בהסתר.
כשהאדם רואה רק את "פני השטח", הוא מפחד, אבל כשהוא מחובר לנקודת הנשמה - הוא מבין שגם הקושי הוא שליחות.
מסר לחיים:
נסה לראות בכל קושי הזמנה לצמיחה גם כשמשהו נראה כ"קללה" - זו הזמנה לחפור עמוק יותר, לגלות שם את הטוב הגנוז.
קבוצת וואטסאפ שקטה "חסידות בפרשה"
אתם מוזמנים להצטרף בקישור הבא:
מקורות לפי הנושאים הנ"ל:
1. “כי לי הארץ” - בעלות או שליחות?
ויקרא כ"ה, כ"ג: "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי".
רש"י על הפסוק: מדגיש שהארץ שייכת לה', ואנו רק גרים ותושבים.
תניא, פרק ל"ג: מסביר שכל הנבראים הם שליחים להאיר את העולם באור הא-ל.
ליקוטי שיחות, חלק ג', פרשת בהר: האדם אינו בעלים אלא שליח עם תפקיד.
2. שמיטה - לא רק חקלאות, גם תודעה
ויקרא כ"ה, ב': "ושבתה הארץ שבת לה'".
רש"י: שביתה לשם ה' - כמו שבת.
ספר החינוך, מצווה של"ד: מטרת השמיטה לחזק את האמונה בבורא.
ליקוטי שיחות, חלק י"ז, פרשת בהר: השמיטה כתודעה של "ביטול" והתחברות למקור הברכה.
3. יובל - השחרור של הזהות המקורית
ויקרא כ"ה, י': "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".
רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה יד: ביובל חוזר כל אדם לנחלתו.
ספר המאמרים תרצ"ט (הרבי הריי"צ): היובל כביטוי לשורש הפנימי של הנשמה.
ליקוטי תורה לאדמה"ז, פרשת בהר: הדרור של היובל הוא שחרור פנימי מהגבלות הנפש.
4. “אם בחוקותי תלכו” - ללכת עם חקיקה על טבעית
ויקרא כ"ו, ג': "אם בחוקותי תלכו".
רש"י: "שתהיו עמלים בתורה" - לא רק לשם ידע אלא כהתמסרות.
תניא, פרק ט': השקעת המוח והלב דווקא כשיש התנגדות – מגלה קשר עמוק.
ליקוטי שיחות, חלק ג', פרשת בחוקותי: העמל בתורה מעלה את האדם מעל גבולותיו.
5. הברכות והקללות - ראי של הבחירה הפנימית
ויקרא כ"ו: הקללות והברכות כתוצאה מהבחירה בדרך.
תניא, פרק כ"ו: גם ייסורים באים מאהבה - כדי לזכך את האדם.
לקוטי תורה לאדמה"ז, פרשת בחוקותי: הקללות הן ברכות נעלות שבאות דרך לבוש של הסתר.
אגרות קודש, כרך י"ז, אגרת ו'קסח: הקשיים הם תמרורים ולא מחסומים - שמובילים לצמיחה.
Comments