פרשת ויצא | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- 24 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 24 בנוב׳ 2025
“וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם” - כשהמקום הלא צפוי הופך לפגישה עם ה'
לאחר שיעקב אבינו ברח מאחיו, הוא נשאר בלי בית, בלי חברים, בלי כלים להתמודד, עם מה שמחכה לו בחוץ.
הלילה יורד מהר מהצפוי: “כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כ"ח י"א), "מַשְׁמַע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם וכו' כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם” (רש"י).
יעקב לא מתכנן לעצור, לא תכנן לישון במקום הזה, אבל המציאות כופה עליו לעצור.
הוא “נופל” על מקום סתמי, לא מוכן, לא מתוכנן, אך דווקא שם, במקום הכי לא צפוי ומתוכנן מתרחש לו אחד החלומות המשמעותיים ביותר בתורה:
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." (שם י"ב).
התורה לא אומרת “הלך לישן” וגם לא “הגיע לשם”, אלא “וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם”, כאילו המקום עצמו הוא דמות, עניין,
מציאות כלשהי.
במדרש, בבראשית רבה ס"ט, ז', נאמר: ”המקום“ זה הקב"ה.
הקב"ה נקרא “מקום”, כי הוא מקומו של עולם, וכמו שמובא בגמרא:
הוא מהווה את המקום של כל המציאות (חגיגה י"ב ע"א).
אבל למה דווקא שם מתגלה השם הזה "מקום" ?
בליקוטי תורה של אדמו"ר הזקן בפרשת ויצא, מבואר שהשם “המקום” מבטא את האור האלוקי הבלתי מורגש שמחיה את המציאות בכל רגע ורגע, בכל תחושה, בכל חלקיק. זה לא אור שנראה לעין, זה אור שמתגלה דווקא כשהאורות
של האדם נכבים.
כי כאשר יש חושך - הלב מחפש.
ולכן דווקא שם יש מקום לגילוי עמוק יותר. אך למה הגילוי הגיע דווקא בלילה?
רש"י כותב שהשמש שקעה מוקדם במיוחד כדי שיעקב יישן במקום הזה, על כך מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות חלק ה') שמה שנראה כמשהו “פחות טוב”, כמו לצורך העניין 'שקיעה מוקדמת', היה בעצם חלק מהתוכנית האלוקית להביא את יעקב אבינו למקום שבו הוא צריך לגלות את ה’, או במילים אחרות:
החושך הוא לא תקלה - הוא תהליך.
חז"ל מסבירים שמילה “ויפגע” זה לשון תפילה וגם לשון התנגשות.
בגמרא (ברכות כ"ו ע"ב) מפורש שהמילה וַיִּפְגַּע = תפילה:
"ויקרא אברהם וכו' … ויפגע במקום" - אין פגיעה אלא תפילה.
המילה “פגיעה” היא גם כפשוטו, פגיעה פיזית, כמו בפירוש מצודת ציון על שמואל ב' א' ט"ו:
פגע - עניין מכת מוות.
לכן שנאמר שיעקב פוגש את ה’ דרך פגיעה, זאת אומרת דרך עצירה שהגיע “בכוח”, משמע שהקב"ה כפה על יעקב ללון דווקא במקום זה למטרה כלשהי.
וכך בחיים שלנו ממש, כשאדם נעצר בניגוד לרצונו, הוא למעשה מקבל הזמנה פנימית לגלות מי מחזיק אותו באמת.
הרבי מליובאוויטש מסביר שהסולם מסמל את הקשר הפנימי בין שמים לארץ, בין נשמה לגוף.
רק כשהאדם מרגיש “על הארץ”, על הקרקע, בלי כוחות, הוא מסוגל לראות את הסולם הזה.
כי כשאתה מרגיש גבוה, אין צורך בסולם, אך כשאתה מרגיש נמוך, אתה מחפש איך לעלות.
ולכן דווקא התחושה של “לבד בחושך” יוצרת את התודעה שבה אפשר לראות את המלאכים עולים ויורדים,
את הקשר שבין נשמה וגוף, רצון ומעשה, שמים וארץ.
גם אצלנו יש את המקומות שלא רצינו להגיע אליהם, תקופות שבהן משהו נעצר, תקופה בה השמש “שוקעת” מוקדם מידי:
העייפות מגיעה מהר מדי, החשק מתרוקן, העבודה עומדת, יחסים מסתבכים והתוכניות שאנחנו סוחבים חודשים - שוב נדחות.
אבל התורה מלמדת אותנו משפט חזק וכמעט הפוך מההיגיון:
המקום שבו הכי פחות תכננת להיות,
הוא המקום שאלוקים תכנן לפגוש אותך.
יעקב לא ידע שהמקום הזה קדוש, הוא לא הרגיש אור, הוא לא הרגיש השראה, הוא רק רצה להעביר את הלילה בשקט ובבטחה, ורק אחרי שהוא קם הוא מבין: “אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי” (בראשית כ"ח ט"ז), משמע:
ה’ היה כאן, אני זה שלא ידעתי.
מסר לחיים:
כשמשהו תקוע, כשאתה עומד במקום שלא בחרת, נסה לשאול את עצמך:
אולי זה המקום שלי עכשיו?
אולי כאן יש משהו שה’ רוצה שאגלה?
אולי דווקא בחושך הזה מחכה לי סולם?
הפסוק אומר שדווקא כשהשמש שקעה, נפתח ליעקב חלון לאלוקות. וכך גם אצלנו:
לפעמים החושך מגיע לא כדי לעצור אותנו, אלא כדי שנראה את האור שנמצא מתחת לכל מה שאנחנו רגילים לראות.
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
תגובות