פרשת ויחי

ספר בראשית מסתיים, יעקב נפטר, המשפחה עדיין במצרים.

אין יציאת מצרים, אין גאולה, אין דרמה. רק סוף, ודווקא אז חז״ל אומרים דבר מפתיע: “יעקב אבינו לא מת”.

איך אפשר לומר שיעקב לא מת, כשכל הפרשה עוסקת במותו?

אם יעקב באמת לא מת, אז למה התורה מסיימת ספר שלם בירידה למצרים, בגלות, בחושך?

ואם זו ירידה אמיתית, איך אפשר לקרוא לה חיים?

חז״ל אומרים: “יעקב אבינו לא מת - מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים” (תענית ה ע״ב)

החסידות מסבירה: לא מדובר רק בהמשך ביולוגי, אלא בהמשך שליחות.

בליקוטי תורה (ויחי, ד״ה ויחי יעקב) מבואר: חיים אמיתיים הם חיבור למקור החיים - לאלוקות.

מי שחי חיים של שליחות - החיים שלו לא נמדדים בזמן, אלא בהשפעה.

ומכאן נקודת העומק: דווקא הירידה למצרים מוכיחה שיעקב חי.

כי ספר בראשית הוא כולו סיפורים - אבות, מעשים, הנהגות.

אבל בסוף הספר, כשמתחילה הירידה, מתחיל המעבר מסיפור יפה - לעם עם ייעוד.

בזוהר (ח״א רי״ח ע״א): הגלות איננה תקלה, אלא שלב הכרחי בגילוי הנשמה הכללית של ישראל.

בלי מצרים - אין מתן תורה.

בלי ירידה - אין עם.

לכן ספר בראשית חייב להסתיים כך.

לא באור – אלא בהכנה לאור.

גם בחיים שלנו זה ככה, יש תקופות של “בראשית” - התחלות, אידיאלים, סיפורים יפים.

ויש תקופות של “שמות” - עבודה קשה, עומס, בלבול, ירידה.

ואדם שואל את עצמו: אולי זה סימן שטעיתי בדרך?

ופרשת ויחי עונה: לא כל ירידה היא נפילה, יש ירידות שהן הוכחה שאתה חי, שאתה מתקדם לשלב הבא.

מי שחי רק בשביל עצמו, נמדד לפי מה שהוא מרגיש.

מי שחי שליחות - נמדד לפי מה שהוא בונה, גם כשקשה.

מסר לחיים:

יעקב אבינו לא מת כי הוא לימד אותנו את הסוד:

מי שחי שליחות - גם הירידות שלו חיות והגלות איננה סוף הסיפור, אלא המקום שבו הסיפור מתחיל להיות אמיתי.

אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:

פוסטים אחרונים