פרשת תולדות | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- 16 בנוב׳ 2025
- זמן קריאה 2 דקות
אדם עומד מול הראי, מבחוץ הכול נראה יציב וטוב: עבודה, משפחה, סדר יום כמו כולם.
אבל בפנים מתרוצצת שאלה שקטה: "האם זה באמת אני או שאני חי כמו שהעולם מצפה ממני ?"
פרשת תולדות נוגעת בדיוק בנקודה הזו, במקום הכי פנימי, ששם האדם פוגש את האמת של עצמו.
הפסוק בפרשה השבוע: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כה, כב) מספר שרבקה מרגישה שיש בתוכה שתי
תנועות הפוכות לגמרי, אחת רוצה קדושה, אחת רוצה הפך הקדושה.
ומכוון שהתורה היא הוראה לכל אחד ואחת מישראל בכל זמן ובכל מקום אז נשאלת שאלה:
האם גם בתוכנו יש שני קולות שכל אחד מושך לכיוון אחר ?
הרבי מליובאוויטש מסביר (ליקוטי שיחות חלק כ"ה עמ' 134) שהמאבק בין יעקב לעשו זה לא רק איזשהו סיפור היסטורי, אלא זה מבנה עמוק שמוטבע בתוך כל נשמה.
יעקב מייצג את הנשמה האלוקית שהיא הרצון פנימי, הטהור, זה שמחפש להגיע לתכלית האמיתית,
עשו לעומת זאת, מייצג את הנפש הבהמית, את הדחפים אחר חומריות ותענוגות העולם, מה שנוח ומה שמיידי כאן ועכשיו.
בזוהר מוסבר (ח"א דף קמב ע"ב) ש"יעקב" הוא נקודת האמת שבאדם, ואילו "עשו" הוא כוח החומריות שמבקש שליטה.
תורת החסידות מסבירה שהמאבק בין שניהם זה לא כישלון או מלחמה, אלה זה הוא המנוע לכל תכלית הבריאה.
הרבי הרש"ב (אדמו"ר החמישי בחב"ד, בספרו 'תורת שלום' עמ' 56) מלמד שהתקדמות אמיתית לא מגיעה ממצב של מנוחה, אלא דווקא מהתנגשות בין שני כוחות נוגדים ורק מתוך ההתמודדות מולם מתגלה העומק של האדם.
אם כך, הנקודה היא שיעקב לא נשלח למחוק ולבטל את עשו, אלא לברר אותו.
כל נטייה טבעית שיש בעשו, כל כוח אישיותי סוער שנמצא בעשו לא אמור להעלם אלה הוא אמור להפוך להיות כלי לקדושה, וזו הסיבה שעשו נולד אדמוני וחזק, כיבשורשו הכוח שלו שייך טוב נעלה מאוד מאוד, אך הוא רק מחכה להכוונה ולתיקון שמיועד להגיע מיעקב.
בחיים שלנו יותר לנו לא מעט פעמים בהם אנו מרגישים שיש בתוכנו "שני אנשים", יש את זה שמבקש להתפלל, ללמוד, להיות סבלני יותר בבית וכו', ויש את הצד הזה שמתעצבן, מתעייף, או בורח למסכים.
מפרשת השבוע אנו לומדים שאין לנו צורך ואנו גם לא מתבקשים מצד התורה להיות מושלמים,
אך מפרשת השבוע הזו, אנחנו מתבקשים להכיר שיש בתוכנו גם יעקב וגם עשו, ויותר מכך, אנו לומדים שגם עשו יכול להפוך לשותף אם רק מנחים אותו נכון.
מסר לחיים:
המאבק הפנימי שאנחנו מרגישים, בין הרצון לגדול לבין הנטייה להישאר באזור הנוחות, זהו לא סימן שאנו "לא בסדר",
זה רק סימן שאנחנו חיים, ויתרה מכך, דווקא מי שמרגיש את ההתנגשות הזו, מגלה שיש בו עומק, שיש בו נשמה שרוצה יותר.
פרשת תולדות מלמדת שאדם גדול הוא לא אדם שאין לו עשו, אלא זה אדם שבוחר בכל רגע ורגע מי יוביל - יעקב או עשו.
הבחירה הזו לא חייבת להיות דרמטית, היא יכולה להיות החלטה אחת קטנה: מילה טובה במקום כעס, דקה של תפילה במקום שעות במסכים, ויתור קטן בבית במקום עקשנות.
כל בחירה כזו היא ניצחון של יעקב, אומנם לא ניצחון מוחלט, אך בהחלט צעד משמעותי, ויחד עם התמדה,
הצעד הזה מצטרף לצעד הבא וכו' וכו', עד שהאדם מגלה ששני הקולות שבתוכו לא הורסים אותו, אלא בונים אותו.
כשהאדם מפסיק לפחד מהמאבק ומבין שזה חלק מהתפקיד שלו בעולם, אז הוא מתחיל לחיות את הגרסה העמוקה ביותר של עצמו.
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
תגובות