ט"ו בשבט | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- לפני יומיים
- זמן קריאה 2 דקות
רבים יודעים כי יום ט״ו בשבט נקרא גם 'ראש השנה לאילנות',
אבל יש דבר אחד מאוד מוזר ביום הזה: אם נצא החוצה ונחפש פירות, עלים או פריחה - לא נמצא כלום.
יתרה מזו, העצים עומדים ערומים, החורף עדיין בשיאו והכול נראה קפוא.
וממילא מתעוררת השאלה: איך זה יכול להיות 'ראש השנה' של האילנות,
אם בפועל לא רואים שום התחלה של צמיחה ?
הרבי מסביר בלקוטי שיחות (חלק ט"ז, שיחת ט"ו בשבט) שדווקא כאן טמון העומק של ט"ו בשבט,
כי ראש השנה של האילן הוא דווקא הזמן שבו לא רואים פירות, אלא הוא הזמן שבו נקבע הכוח לצמיחה העתידית,
בשורשים שמתחת לאדמה, כי הצמיחה האמיתית של העץ לא מתחילה בענפים, אלא היא מתחילה במקום הכי נסתר,
הכי שקט, הכי לא מרשים - מתחת לאדמה.
הרבי מדגיש בליקוטי שיחות (חלק כ"ו, ט"ו בשבט), שההשוואה שמובאת בספר דברים (כ' י"ט) "כי האדם עץ השדה",
זה לא איזה משל פיוטי, אלא זה תיאור מדויק של עבודת האדם.
יש זמנים בחיים שבהם האדם נמצא ב"קיץ" שלו: יש התלהבות, סיפוק, תוצאות, הצלחות שנראות לעין וכו'.
אבל יש גם זמנים של חורף: אין רגש, אין חיות, אין פירות, ולעיתים אפילו תחושת קיפאון.
ט״ו בשבט בא ואומר:
זה לא זמן של כישלון, זה זמן של בנייה.
כי דווקא כשהאדם ממשיך ללמוד, להתפלל, לקיים מצוות גם בלי חוויה, בלי אור, בלי תגמול רגשי כלשהו,
הוא למעשה מחזק את השורשים.
על השורשים האלו מסביר הרבי, שהם עצם ההתקשרות, כי הם מגיעים מאמונה פשוטה, קבלת עול ונאמנות.
דבר נוסף ומעניין הוא, שבחורף בזמן שאין פירות והעצים ערומים️ - יורדים רוב הגשמים.
הרבי מבאר זאת בשיחה על ט"ו בשבט בשנת תשמ"ז ומסביר שם שהגשם לא מיועד לפירות של עכשיו,
אלא לפירות של עוד כמה חודשים.
כך גם בעבודת ה': יש השקעה שלא נועדה להצלחה מיידית, אלא לבניית כלי פנימי, עמוק ויציב.
למה הכוונה?
כל לימוד חסידות בלי התלהבות, כל תפילה "יבשה", כל מצווה שנעשית רק כי "כך צריך" היא גשם שיורד לשורש,
ובעזרת ה' יתברך ביום מן הימים נראה את הצמיחה והפירות, כמאמר הכתוב בתהילים (קכ"ו ה') "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה,
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ".
הרבי מדגיש יסוד מאוד חשוב ומסביר שעץ שנראה חלש בחורף הוא לא בהכרח עץ חלש ולעיתים זה עץ חזק
מאוד שפשוט עובד עבודה פנימית.
וכך גם יהודי - לא כל אחד פורח כל הזמן, ולא כל מי שפורח הוא באמת עמוק, כמאמר הכתוב: "אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא" ("מטבע יחיד בתוך כד עושה רעש" - זהו משל לאדם המרעיש ומתפאר במעט החוכמה שיש לו, לעומת החכם ששתיקתו מעידה על מלואו).
המסר לחיים:
ט"ו בשבט הוא יום שנותן כוח לזמנים השקטים, האפורים, הלא מורגשים.
הוא מלמד שעבודת ה׳ האמיתית לא נמדדת ברעש, אלא בהתמדה.
כי פירות אומנם נראים לעין - אבל שורשים חזקים בונים נצח.
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
יפה מאוד
נותן זווית חדשה על היום המיוחד הזה