שמחת תורה | ה'תשפ"ו

שמחת תורה - כשהתורה רוקדת דרכנו

שמחת תורה היא אולי החג הכי פשוט,

רוקדים ושרים עם ספרי תורה.

אך אם נתבונן מעט, נוכל להשים לב שספרי התורה סגורים.

אבל דווקא הפעולה הפשוטה הזו כביכול,

טומנת בתוכה עומק גדול ביותר.

במשך כל השנה אנחנו עוסקים בתורה דרך השכל: לומדים, מנתחים, מבינים, מתפלפלים וכו'. יש בזה סדר, יש גבולות, כל אחד לומד לפי מדרגתו, לפי הבנתו וכו'..

אבל בשמחת תורה, התורה עצמה עוזבת את ה"ראש" ויורדת ל"רגליים".

לא לומדים אותה, אלא רוקדים אותה.

וזה לא רק שינוי בצורה, זו ירידה של האור אין סוף ברוך הוא למקום שאין בו הבדלים.

הקבלה מסבירה שה"שכל" שייך לספירת החכמה, ואילו הרגליים שייכות לספירת המלכות הנמצאת בתחתית העולמות.

לכאורה, ירידה עצומה, מהשכל העליון אל המקום הנמוך ביותר בגוף - הרגליים.

על זה גם מובא הכתוב בספר יצירה:

"נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן",

משמע שהסוף (המלכות) נעוץ וקשור עם נקודת ההתחלה (החכמה), ודווקא שם מתגלת עצם הקדושה, מעל החכמה יש את הכתר האלוקי, זה למעשה מכונה כאור הסובב כל עלמין, ושם אין גבולות של שכל, ולכן הריקוד, שהוא תנועה מעגלית בלי התחלה וסוף, מבטאת את הגילוי של אור אין סוף ברוך הוא ממש.

כשאנחנו רוקדים עם ספר התורה הסגור, אנחנו בעצם מבטאים חיבור למהות שלמעלה מהבנה,

זה לא מתבטא באופן כזה של "אני מבין את התורה", אלא "התורה חיה בי".

לא אני רוקד איתה - אלא היא רוקדת בי.

מובא במדרש שהקב"ה אומר בסוף חג הסוכות "קשה עליי פרידתכם", תורת החסידות שואלת מדוע קשה? אם נשאר עוד יום או עוד שבוע, זה ישנה משהו? הרי בסוף חוזרים כל אחד למקומו.

אז לכאורה, מה העניין?

זה פשוט מאוד, כשהקב"ה אומר "קשה עלי פרידתכם" הכוונה היא פנימית ועמוקה יותר, זאת כי עד כה במשך שבוע שלם ישבנו בסוכה אשר מקיפה את כולנו במצווה אחת כאחד ובלי שום מעמדות והבדלים, כולנו נעטפנו באור הסובב כל עלמין שיש בסוכה, ועכשיו אחרי שבוע שלם כזה, כל אחד חוזר לרדכו, אחד לישיבה הליטאית, אחד לחסידית, אחד לעבודה וכו' וכו' לכן "קשה עליי פרידתכם - הפרידה שלכם ביניכם.

בשמחת תורה ע"י הריקוד והשירה המאוחדת בלי שום שקלא וטריא אנחנו מראים לקב"ה שכולנו אחד.

כתוב בכתבי האריז"ל: “אור אין סוף ממלא את הכלים לפי יכולתם, אך בשמחה מתגלה האור הסובב, שאין לו גבול.”

וזה מדגיש עוד יותר את העניין של אחדות מושלמת שמתרחשת אך ורק בשמחת תורה.

ולכן בשמחת תורה אין הבדל כאמור בין תלמיד חכם ליהודי פשוט, אלה כולם סובבים יחד באותו המעגל, כי מול העצמות האלוקית אין מדרגות וכולנו נקודה אחת.

וזו השמחה של התורה עצמה, שהיא סוף סוף יוצאת ממסגרות הלימוד ומתגלה בחיים, בגוף, בתנועה.

המסר של שמחת תורה:

אל תישאר רק בלימוד של התורה, אלא תן לה לרקוד בתוכך, תן לאור שלה להניע את הרגליים, את הלב, את המציאות שלך, כי כשאדם רוקד עם התורה, הוא מגלה שהתורה היא לא רק ספר של חוקים וחכמה, אלא היא נשמה חיה ממש, אלוקות שלובשת צורה אנושית כביכול.

וברגע הזה, בשיא השמחה, כשהספר סגור אבל הלב פתוח, נבקש מהקב"ה "ברכנו אבינו כולנו כאחד", שכולנו כאחד אז במילא "נכפה" על הקב"ה שיברך אותנו לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.