פסח | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- 4 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 4 באפר׳
בהגדה מובא דבר קצת תמוה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
אבל רגע..האם יצאנו באמת?
והאם זה אני? אני זה שיצאתי ממצרים?
זה נשמע כמו זיכרון היסטורי יפה, אבל לא משהו חי כי הרי עברו מאות שנים אז מה זה קשור אליי עכשיו?
אבל כאן בדיוק נמצא הסוד של פסח.
המילה "מצרים" לא מתארת רק מקום גיאוגרפי, היא מתארת מצב נפשי.
מצרים מלשון מיצרים וגבולות - המקום שבו האדם מרגיש סגור, מוגבל, תקוע בתוך עצמו (תורה אור לאדמה"ז, שמות. ליקוטי תורה לאדמה"ז, פרשת צו).
זה יכול להיות פחד שמנהל אותך, זה יכול להיות הרגל שאתה לא מצליח לשבור, זה יכול להיות מחשבה פנימית שאומרת לך: "זה מי שאני, ואני לא יכול להשתנות".
זו מצרים !
ולכן אדמו"ר הזקן מסביר שלא מדובר רק בזיכרון, אלא בעבודה יום יומית:
האדם צריך לצאת מהמיצרים שלו בכל יום מחדש (תניא פרק מ"ז).
וזה גם מה שחז"ל מדגישים בהגדה:
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים קט"ז ע"ב) - לא נאמא לזכור אלא לראות, ממש לראות את עצמו, דהיינו לחוות את זה ממש.
אבל כאן עולה שאלה עמוקה יותר:
אם זה תהליך פנימי, אז למה זה כל כך קשה?
למה אדם יודע מה תוקע אותו ועדיין נשאר שם?
התשובה היא, כי מצרים לא הייתה רק עבדות פיזית, אלא גם עבדות תודעתית.
עם ישראל התרגל להיות עבדים, זה נהיה הטבע שלהם, כמו שכתוב:
"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו', ט').
ולכן גם אחרי שהקב"ה מוציא אותם, הם כל הזמן רוצים לחזור אחורה:
"זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים" (במדבר י"א, ה').
כי לפעמים, להיות עבד, זה מוכר, זה נוח, זה לא דורש שינוי.
אך כאן נכנס פסח, כי פסח הוא לא רק יציאה - הוא שבירה.
שבירה של ההרגלים, של הזהות הישנה, של הסיפור שאתה מספר לעצמך על עצמך.
ולכן הגאולה ממצרים הייתה בחיפזון, בלי זמן לחשוב, בלי תהליכים ארוכים,
כי אם היו מחכים עוד רגע, היו נשארים שם.
זה מלמד אותנו יסוד עמוק בעבודת ה':
יש רגעים שבהם אתה לא צריך להבין הכל ולא צריך להיות מוכן לגמרי, אתה פשוט צריך לקום ולעשות צעד, פשוט "לקפוץ למים".
(ראה ליקוטי תורה, צו).
אז מה זה אומר לנו היום?
זה אומר שכל אחד מאיתנו שיושב בליל הסדר, גם מחזיק בתוכו מצרים קטנה, דהיינו:
איזשהו מקום תקוע, משהו סגור שמגביל אותו,
ויציאת מצרים האמיתית היא לשאול את עצמנו בכנות: איפה אני עדיין עבד?
מה מנהל אותי מבפנים ולא נותן לי להיות מי שאני באמת?
וברגע הזה ממש מתחילה הגאולה.
מסר לחיים:
גאולה לא מתחילה כשאתה מושלם, היא מתחילה ברגע שאתה מפסיק להסכים להישאר במקום שמצמצם אותך.
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
תגובות