פורים - המלחמה על הדמיון | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה

- 1 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות

תארו לכם אדם שיושב בביתו בשקט ולפתע נכנס מישהו ומתחיל לספר לו סיפור:
כולם נגדך, אתה בסכנה, אתה עומד לאבד הכול.
מה בעצם קרה פה בפועל..? כלום!
אבל הלב, הלב כבר דופק מהר מאוד...
כך בדיוק התחיל הסיפור של פורים.
במגילת אסתר מסופר שהמן בא אל אחשוורוש ואמר לו:
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד..." (מגילת אסתר ג', ח').
בלי שום מלחמה, בלי שום מרד - רק סיפור, נרטיב.
עכשיו עולה שאלה כל כך גדולה: איך הצליח המן לערער עם שלם בלי שום חרב, בלי שום צבא, בלי מלחמה.
מה באמת היה הכוח שלו ?
שורש המן הוא עמלק, ועל עמלק נאמר: "אשר קרך בדרך" (דברים כ"ה, י"ח).
אדמו"ר הזקן מבאר ש"קרך" זה כפשוטו - לשון קרירות, דהיינו שמקרר את האדם בהתקרבותו לקב"ה ע"י כך
שהוא מכניס בו ספק (תורה אור, פרשת זכור א', ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק).
בפועל, הקרירות הזאת פועלת דרך כוח אחד מרכזי בנפש, כח זה נקרא: כוח המדמה.
אדמו"ר הזקן מסביר שכוח המדמה הזה, מסוגל להרכיב ציורים שאין להם מציאות כלל,
כמו למשל, האדם יכול לדמיין ספינה פורחת באוויר, אע"פ שהוא מעולם לא ראה זאת
(תורה אור, פרשת ויצא, ד"ה וישכב במקום ההוא).
כח המדמה לא יוצר חומר חדש, אלא הוא מחבר פרטים אמיתיים למציאות שקרית.
אדמו"ר האמצעי (השני בשושלת אדמו"רי חב"ד) מוסיף, שכאשר כח המדמה שולט בלי בירור השכל,
אז האדם עלול לחיות בפחדים שאין להם שורש אמיתי, כי הציור המדומה נעשה אצלו כמציאות ממש
(שערי תשובה, שער התשובה, פרק י"א).
אדמו"ר הצמח צדק (השלישי בשושלת חב"ד) מבאר שעמלק הוא בחינת ספק המקרר את האמונה עד
שנעשית חיצונית בלבד (אור התורה, כי תצא, ד"ה זכור).
המן למעשה לא נלחם בגוף של היהודי, הוא נלחם בתודעה שלו.
מה שהמן עשה, הוא יצר ציור דמיוני, ציור שבו עם שלם כבר אבוד, והפחד הזה הלך והתפשט.
גם לאחר שנכתבה האיגרת השנייה, עדיין היה צורך "להיקהל ולעמוד על נפשם" (אסתר ח', י"א),
זאת כי הדמיון כבר יצר מציאות פנימית.
איך מתקנים את זה ? עד דלא ידע!
חז"ל אמרו: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז' ע"ב).
הרבי הריי"צ (השישי בשושלת חב"ד) מבאר שפורים עניינו גילוי ההתקשרות העצמית שלמעלה מטעם ודעת,
מסירות נפש שמצד עצם הנשמה (ספר המאמרים תר"פ, ד"ה וקיבל היהודים).
הרבי מליובאוויטש מבאר ש"עד דלא ידע" זה לא בלבול ח"ו, אלא הגעה למדרגה שלמעלה מהדעת,
מקום שבו אין שליטה לספק ולקרירות (תורת מנחם, פורים תשי"ג, חלק ט', עמ' 130 - 132).
כאשר יהודי נוגע בעצם הנשמה, כח המדמה נופל, הספק נמס והפחד מאבד אחיזה.
זו הסיבה שפורים נקרא על שם ה"פור", דהיינו גורל, כמבואר באדמו"ר הזקן, שגורל מורה על בחינה שלמעלה מטעם ודעת (לקוטי תורה, פרשת ראה, ד"ה ראה אנכי נותן לפניכם).
מסר לחיים:
המן לא נעלם מהעולם, הוא פשוט החליף צורה.
הוא מופיע כקול פנימי שמצייר מציאות שאין לה בסיס: "אתה לא מספיק", "זה גדול עליך", "אולי אין השגחה" וכולי וכולי...
זהו כוח המדמה כשהוא קר ומנותק.
אבל פורים מגלה את נקודת ה"יחידה" שבנפש, את העצם שאינה מושפעת מספק כלל,
כשיהודי מתחבר לנקודה הזאת, הוא מגלה שהמלחמה היא לא על המציאות, אלא על הציור שלה.
וכמו דאז, כך נעשה תמיד: "ונהפוך הוא".
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:




תגובות