פרשת ניצבים וראש השנה | ה'תשפ"ה/ו
- דניאל דוד עטיה
- 16 בספט׳
- זמן קריאה 3 דקות
בימים שלפני ראש השנה יש משהו מאוד מיוחד באוויר, לא סתם זהו יום הדין של העולם כולו,
זהו רגע שבו כל הבריאה עומדת על על הקצה: האם תמשיך להתקיים שנה נוספת או שתחזור למצב שלפני בראשית - כלום ושום דבר.
אז מה קובע ? אולי תופתעו לשמוע אבל כאן נכנס תפקידו של השופר.
אנחנו רגילים לראות בשופר כקרן פשוטה שמוציאים ממנה איזשהו קול, אבל האמת עמוקה הרבה יותר.
השופר הוא הקול של כל הבריאה כולה! איך ?
חז"ל מסבירים לנו כל הבריאה כולה בנויה מארבעה יסודות החומר שהם: דומם, צומח, חי, מדבר.
דומם - הדרגה הנמוכה ביותר, הכוללת חומר דומם שאינו מתפתח, כגון: אבנים, מתכות, חפצים וכו'.
צומח - דרגה גבוהה יותר, הכוללת את הצמחים, המתאפיינים ביכולת גדילה, התפתחות ותזונה.
חי - דרגת בעלי החיים, המפותחים יותר מהצומח, הכוללים תנועה, רגישות וחושים.
מדבר - הדרגה הגבוהה ביותר בבריאה, הכוללת את האדם בלבד, המסוגל לחשיבה מופשטת, דיבור, ותודעה.
אך איך כל זה קשור לשופר ?
השופר כאמור מאחד בתוכו את כל ארבעת יסודות הבריאה כולה, הקרן שייכת לבעל חיים - דרגת ה"חי",
הקרן עצמה צומחת וגדלה - דרגת ה"צומח", כשהיא נפרדת מהחי היא הופכת להיות חפץ דומם - דרגת ה"דומם",
אז מגיע האדם - דרגת ה"מדבר" ותוקע באותו השופר ובכך מחדיר בו גם את דרגת המדבר.
באותו רגע מתרחש פלא עצום, כל הבריאה - מהנמוכה ביותר ועד הגבוהה ביותר, העולם כולו עומד למשפט, אבל רק לאדם יש את היכולת לדבר. הדומם, הצומח והחי לא יכולים לבקש חיים בעצמם, לכן האדם הוא הנציג שלהם, האדם הוא למעשה הקול של כל העולם, כל הבריאה מתאחדת לקול אחד פשוט ונקי שמבקש מהקב"ה חיים לשנה נוספת.
כשאנחנו תוקעים בשופר, זה כאילו אנחנו אומרים:
"ריבונו של עולם, אני מבקש לא רק על עצמי, אלא על כל הבריאה כולה - שתמשיך להתקיים."
כמו תינוק שאינו יודע לדבר אז ההורים שלו הם הקול שלו, כך גם אנחנו - הקול של העולם כולו.
תמיד לפני ראש השנה אנחנו קוראים את פרשת ניצבים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם".
לכאורה המילה "כולכם" מיותרת, כי הרי כבר נאמר "אתם" וזה כבר לשון רבים, אך כוונת המילה "כולכם"
עניינה להרבות, ועל פי הפשט היא כהמשך הכתוב: "מֵֽחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ", דהיינו כל המעמדות בעם ישראל,
אך ע"פ פנימיות התורה, מהדרגה הנמוכה בבריאה (דומם) ועד הגבוהה ביותר (המדבר),
אם כך אז מדובר לא רק על ההתייצבות של עם ישראל או בני האדם, אלה על כל הבריאה כולה, כל ארבעת יסודות הבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר.
חז"ל מסבירים ש"היום" רומז לראש השנה, היום שבו נקבע גורלו של כל העולם, וכאן נכנס תפקידו של השופר.
כמו שהשופר כאמור מאחד בתוכו את כל דרגות הבריאה, כך גם עם ישראל כ'העם הנבחר' לייצג את כל הבריאה צריך להיות מאוחד, כי כשאנחנו מפולגים זה כמו שופר סדוק, הקול לא יוצא שלם, אבל כשאנחנו מתייצבים כאיש אחד, נוצרת נשיפה אחת גדולה עם קול פשוט וטהור שמגיע עד כסא הכבוד.
אפשר לדמיין את זה כמו מקהלה ענקית, כל אחד שר בקולו: גבוה, נמוך, צרוד או צלול,
אבל כשכולם שרים יחד - נוצר צליל אחד שממלא את האולם.
כך גם בראש השנה, הקב"ה לא מחפש את הקולות האישיים שלנו בלבד,
אלא את הרגע שבו כולנו יחד יוצרים קול אחד - קול של עם, קול של עולם.
וזה מה שמלמדת אותנו פרשת ניצבים לפני ראש השנה, שלפני שהשופר יישמע, אנחנו בעצמנו צריכים להפוך לשופר,
דהיינו להשתפר, להתחבר זה לזה, להתייצב יחד ולדעת איזו אחריות עצומה יש לקול שמייצג את כל הבריאה.
מסר לחיים:
כשנעמוד בראש השנה, נזכור: אנחנו לא מבקשים רק על עצמנו, התפילה שלנו היא לא "תן לי שנה טובה", אלא "תן לנו שנה טובה" - לי, למשפחתי, לקהילה שלי ולכל העולם.
כשהקולות שלנו יתאחדו, כשנעמוד כולנו 'ניצבים' כאחד, אז ישמע קול גדול בשמים, קול שנותן חיים חדשים לשנה נוספת, שנה שבעזרת השם נראה בה עין בעין את מלוא עוזו ותפארתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בבית המקדש השלישי יחד עם הרבי מלך המשיח למטה מעשרה טפחים ונאכל כולם מן הזבחים ומן הפסחים תכך ומיד ממש.
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
מקורות:
לקוטי שיחות חלק כ"ט, שיחה לפרשת ניצבים, עמ' 184 ואילך. משנה פסחים י' ו'. הגדה של פסח כוס ב'. עץ חיים להאריז"ל, שער ל'.
ליקוטי תורה להאריז"ל, דרושי ראש השנה. סנהדרין לז, א. משנה סנהדרין ד' ה'.
תגובות