פרשת ויקהל-פקודי | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- 10 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
תארו לעצמכם את הרגע הזה במדבר...
עם ישראל עומד מסביב למבנה החדש שנבנה במשך זמן רב ובו יש זהב, כסף, נחושת, עצי שיטים, יריעות, בגדי כהונה, ארון, מנורה, מזבח - הכול כבר מוכן.
ואז מגיע הפסוק הדרמטי שמסיים את כל מלאכת המשכן:
"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ', ל"ד).
זהו רגע השיא של כל ספר שמות, הרגע שבו השכינה יורדת אל תוך העולם.
אבל כאשר קוראים את שתי הפרשות יחד (ויקהל-פקודי), מתגלה סוד עמוק הרבה יותר, למה?
כי התורה מספרת כאן בעצם שני שלבים של אותו תהליך.
השלב הראשון: ויקהל - עבודת האדם.
פרשת ויקהל נפתחת בפסוק: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (שמות ל"ה, א'),
משה אוסף את כל עם ישראל יחד ומשם מתחילה מלאכת המשכן.
כל אחד תורם משהו: זהב, כסף, נחושת, עצים, בדים, אבנים טובות וכו',
וכל זה נעשה מתוך התעוררות הלב: "כל נדיב לב הביאו" (שמות ל"ה, כ"ב).
בחסידות מוסבר שזהו השלב של העבודה מלמטה, מה שנקרא בלשון הקבלה והחסידות 'אתערותא דלתתא'.
דהיינו, האדם מתחיל לפעול בתוך העולם הגשמי, לקחת דברים חומריים ולכוון אותם לקדושה (לקוטי תורה ויקהל).
השלב השני: פקודי - השראת השכינה.
אחרי שכל העבודה מסתיימת מגיע רגע השיא בפרשת פקודי:
"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ', ל"ד).
כאן מתרחש השלב השני: הקב"ה משרה את שכינתו בתוך המשכן.
זהו כבר גילוי שבא מלמעלה, מה שנקרא בקבלה ובחסידות 'אתערותא דלעילא'.
כלומר, האדם בונה את המשכן מלמטה ואז הקב"ה מגלה את שכינתו מלמעלה.
וזה בדיוק הסוד של המאמר מבין החשובים והיסודיים בתורת החסידות, הנקרא: "באתי לגני".
מאמר זה נאמר מאת הרבי הריי"צ בשנת ה'תש"י (1950 למניינם), שם מבואר שהרעיון הזה שיש בפרשתנו הוא למעשה הסוד של כל הבריאה.
המאמר מתחיל בפסוק: "באתי לגני אחותי כלה" (שיר השירים ה', א').
חז"ל מפרשים: "גני - לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה" (שיר השירים רבה ה', א').
כלומר, הקב"ה אומר: אני חוזר למקום שהיה הבית שלי מלכתחילה.
בתחילת הבריאה השכינה הייתה בגלוי בעולם, אבל בעקבות חטאי האדם היא הסתלקה בהדרגה לשבעה רקיעים (בראשית רבה י"ט, ז', באתי לגני ה'תש"י ואילך).
מי התחיל להחזיר אותה?
אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, עד שמשה רבינו הוריד את השכינה חזרה לעולם (שם).
ואיפה זה קרה בפועל? במשכן !
(תחילת מאמר באתי לגני תש"י).
אבל כאן מגיע החידוש הגדול, שלמעשה המשכן לא היה איזה מעשה שהיה לפני כך וכך שנים וזה הכל ונגמר הסיפור,
אלא הוא היה התחלה של תהליך, כפי שמובא בפסוק:
"נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" (מדרש תנחומא, בחוקתי ג'. במדבר רבה, י"ג, ו'. מדרש תנחומא, נשא ט"ז. תניא פרק ל"ו).
כלומר, הקב"ה רוצה שהעולם הגשמי עצמו יהיה מקום שבו הוא מתגלה.
בביאורי הרבי במאמר "באתי לגני" מוסבר שהשליחות של הדורות האחרונים (בעיקר דורנו אנו) היא להמשיך את השכינה דווקא בתוך המציאות הגשמית ביותר, עד שהעולם כולו יהפוך לדירה לה' (מאמרי באתי לגני ה'תשי"א, ה'תשכ"ב, ה'תשמ"א).
ומלימוד מאמרי "באתי לגני" מבינים דבר מדהים בפרשיות ויקהל פקודי.
כי עצם זה שהמשכן בנוי מדברים פשוטים מאוד כגון: קרשים מעצי שיטים, יריעות מבדים, זהב וכסף ועוד דברים גשמיים לחלוטין.
אך כאשר יהודים משתמשים בהם לעבודת ה' אז אותם דברים גשמיים נהפכים לכלי שהשכינה שורה בו, כפי שנאמר בזוהר:
"שכינתא שריא באתר שלים" או בעברית: השכינה שורה במקום מתוקן (זוהר ח"ב רכ"א ע"א).
המסר לחיים:
כאשר מסתכלים על שתי הפרשות יחד, מתגלה סדר עמוק מאוד.
קודם ויקהל - האדם פועל, תורם, בונה.
ואז פקודי - השכינה יורדת וממלאת את המשכן.
וזהו עיקר עבודת האדם בעולם.
כי כאשר יהודי לוקח את הדברים הפשוטים של החיים: הבית, העבודה, הדיבור, היחסים עם אנשים, ומכניס בהם קצת יותר אמת, קצת יותר קדושה, הוא בעצם ממשיך את אותו תהליך שהתחיל במדבר: עוד קרש במשכן, עוד יריעה במשכן, עוד מקום שבו השכינה יכולה לשכון.
ואז הקב"ה כביכול אומר שוב את אותן המילים:
"באתי לגני" - חזרתי הביתה.
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
תגובות