פרשת נשא | ה׳תשפ״ו

בפרשת נשא, התורה מאריכה עשרות פסוקים ומתארת את קורבנות הנשיאים שהביאו לחנוכת המשכן.

אבל כשמתבוננים, מגלים דבר מוזר - כולם הביאו בדיוק את אותו קורבן:

אותה קערת כסף, אותו מזרק כסף, אותם בעלי חיים, אותו סדר בדיוק.

ואז עולה השאלה הפשוטה: אם הכול זהה - למה התורה חוזרת על אותו דבר 12 פעמים ?

הרי התורה ידועה בכך שכל אות מדויקת, אם כך היה מספיק לכתוב פעם אחת: ״וכך עשה כל נשיא״ וזהו.

רש״י מביא בשם המדרש, שלמרות שמבחוץ הקורבנות היו זהים, בפנימיות כל נשיא התכוון לעניינים אחרים לגמרי (רש״י במדבר ז׳, י״ח. במדבר רבה י״ג).

זאת אומרת שכל אחד הכניס לתוך אותו המעשה עולם פנימי אחר, כוונה אחרת, נשמה אחרת.

וזה יסוד עצום בעבודת ה׳, כי לפעמים שני יהודים עושים בדיוק את אותה המצווה, שניהם מניחים תפילין, שניהם מתפללים, שניהם שומרים שבת.

אבל אצל כל אחד זו מציאות אחרת לגמרי, אחד עובד את ה׳ מתוך אהבה, אחד מתוך מלחמה פנימית,

אחד מתוך תמימות, אחד מתוך שבירה והתמודדות וכדומה.

מבחינת הקב"ה ? בוודאי שאין כאן ״העתק״, יש כאן נשמות שונות שמאירות בדרך שלהן.

אדמו״ר הזקן מסביר בתניא שכל נשמה ירדה לעולם בשביל שליחות פרטית שאין לאף אחד אחר (תניא פרק ל״ז). לכן האדם לא צריך לשאול: ״למה אני לא כמו פלוני?״, אלא: ״מה הקב״ה רוצה דווקא ממני ?״.

זה אחד הבלבולים הכי גדולים של הדור שלנו, אנשים כל הזמן מסתכלים לצדדים:

ההוא מצליח יותר, ההוא מוכשר יותר, ההוא כריזמטי יותר, ההוא נראה יותר ״רוחני״ וכו׳ וכו׳...

פרשת נשא מלמדת אותנו יסוד עמוק בעבודת ה׳.

שהקב"ה לא מחפש חיקויים, הוא ברא עולם של נשמות שונות דווקא מפני שכל אחת מגלה אור שאין אצל האחר.

זו גם הסיבה שהתורה חוזרת שוב ושוב על אותם קורבנות, אומנם מבחוץ זה נראה אותו דבר,

אבל אצל הקב"ה כל יהודי הוא עולם מלא.

הרבי מליובאוויטש מסביר שבזה התורה מדגישה את מעלת הייחודיות של כל נשיא - למרות האחדות שביניהם (לקוטי שיחות חלק ל״ב, נשא).

אחדות אמיתית היא לא אמורה למחוק את ההבדלים, כי על מנת ליצור אחדות, יש שתי דרכים לכך:

דרך אחת היא שכולם יהיו אותו דבר - יחשבו אותו דבר, ידברו אותו דבר, יתנהגו אותו דבר.

זו אחדות חיצונית, אבל היא מוחקת את האישיות של האדם.

הדרך השניה היא הדרך של התורה והיא למעשה הפוכה לגמרי ומסבירה שאחדות אמיתית היא שיש אנשים שונים, עם אופי שונה, כישרונות שונים ועבודת ה׳ שונה ובכל זאת כולם מחוברים למטרה אחת ושכל אחד מביא את הייחוד שלו אל תוך הקדושה, וזה מסר עצום לחיים.

לא כל אחד צריך להיות דרשן גדול, לא כל אחד צריך להיות איש עסקים מצליח, ולא כל אחד צריך לעבוד את ה׳ בדיוק כמו מישהו אחר.

הקב"ה רוצה דבר אחד: שתביא את עצמך !

כי לפעמים המצווה הכי גדולה של האדם, היא להפסיק לנסות להיות מישהו אחר ולהתחיל לגלות את השליחות שרק הוא יכול להביא לעולם.

וזה הפירוש הפנימי של חנוכת המשכן:

כשהייחודיות של כל יהודי נכנסת אל הקדושה - השכינה שורה בעולם.

מסר לחיים:

העולם לא צריך עוד עותק של מישהו אחר, העולם מחכה לאור שרק אתה יכול לגלות.