פרשת אמור | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- 28 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
יש רגעים כאלה שאתה יוצא ממקום מסוים, כמו נניח שיחה כלשהי או שצפית בסרטון מסויים או אפילו מפגש עם אנשים,
משהו רגיל לחלוטין וחלק מהיום יום ולא קרה איזה משהו דרמטי, לא עשית איזה עבירה או משהו, אבל בפנים משהו עלול להתחיל להתכבות: הלב נהיה כבד, הראש מתבלבל ואתה לא אותו אדם שהיית לפני זה.
ואז אתה שואל את עצמך: מה כבר עשיתי? רק הייתי שם..זה הכל.
ולאט לאט אתה מתחיל לגלות שלא כל דבר שאתה נמצא בו - משאיר אותך חי.
וזה בדיוק מה שהתורה מלמדת אותנו בפרשת אמור.
בפרשת אמור התורה מצווה על הכהנים: "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כ"א, א').
פירוש אבן עזרא על הפסוק הנ"ל: "לנפש. הוא המת."
במילים פשטות - כהן לא נטמא למת.
בחסידות מוסבר ש"טומאה" היא לא רק עניין הלכתי, אלא זה מצב של חוסר חיות אלוקית, מקום שבו האור מוסתר (תניא, פרק ו', ז'), מה הכוונה?
"מת", זה לא רק גוף ללא חיים, זה כל מציאות שאין בה חיות, שאין בה עומק, שאין בה אמת, נחשבת ל"מת" בהיבט חסידי.
והכהן ? כהן הוא איש חסד, איש של חיות אלוקית גלויה (ליקוטי תורה לאדמה"ז, פרשתנו).
לכן התורה אומרת לכהן: אל תיכנס לשם, לא כי אסור לך, אלא כי זה לא מתאים למהות שלך.
התורה בפרשה זו מלמדת אותנו לשנות את ההרגל של השאלה שאנחנו רגילים לשאול כמעט על כל דבר:
"זה מותר או אסור ?".
בפרשה זו אנו לומדים להעמיק את שאלה זו עוד יותר ולשאול: "מה זה עושה לנפש שלי?"
כי יש מקומות, מצבים, תכנים כלשהם שלא שוברים אותך בבת אחת, אלא הם פשוט מכבים אותך לאט לאט.
זה יכול להיות שיחה מסוימת, זה יכול להיות תוכן כלשהו שאתה רואה, זה יכול להיות סביבה שאתה נמצא בה, אוכל או שתיה שאתה מכניס לגוף שלך וכו'...
בפועל לא קרה כלום, אך גם לא נשארת כמו שהיית קודם.
זה יכול להצטייר כהגבלה ולהרגיש שהוצוו לך גבולות, אך אם נתבונן על הקדושה של הכהנים, נראה שהיא מלאה בגבולות,כמו למשל: עם מי להתחתן, לאן להיכנס, במה לגעת וכו'.
זה בהחלט נראה בהתחלה כמו הגבלות, אבל בפנימיות מוסבר שקדושה לא נוצרת מחופש מוחלט, אלא דווקא מגבולות - שמטרתם לשמור על האור (ספר המאמרים תרנ"ט לאדמו"ר הרש"ב, עמ' קפד ואילך).
מכאן לומדים שגבול אמיתי הוא לא מחסום - הוא הגנה.
כמו אדם ששומר על הבריאות שלו, הוא לא מרגיש מוגבל, הוא מרגיש חי.
וזה בדיוק העניין, כי לא כל מקום שאתה יכול להיות בו הוא מקום שנכון לנפש שלך.
לא כל שיחה שאתה יכול להשתתף בה היא שיחה שמשאירה אותך נקי מבפנים.
לא כל דבר שמותר שומר על החיים שבך, וכשמתחילים לחיות עם זה - החיים משתנים.
פתאום אתה שם לב מה מכניס בך חיות ומה מרוקן אותך, מה מרים אותך ומה מכבה אותך.
ואז הבחירות שלך כבר לא מבוססות רק על "הלכה יבשה", אלא על הקשבה פנימית עמוקה.
כי קדושה אמיתית היא רגישות, היא היכולת שלך להרגיש מה מתאים לנפש שלך ומה לא.
מסר לחיים:
יש דברים שלא שוברים אותך בבת אחת, הם פשוט מכבים אותך לאט לאט.
ואדם חכם לא שואל רק: "האם זה מותר או אסור ?, אלא הוא שואל: "האם זה שומר על החיים שבי או מכבה אותם?"
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
תגובות