פרשת כי תשא | ה'תשפ"ו
- דניאל דוד עטיה
- 5 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 5 במרץ
תארו לכם לרגע את הסצנה של מתן תורה:
הר סיני בוער באש, קולות, ברקים, קול שופר שהולך וגדל ועם ישראל עומד למרגלות ההר ומקבל תורה
ישירות ממי שאמר והיה העולם - הקב"ה.
משה רבינו לא אכל ולא שתה אלא שהה עם הקב"ה בתוך כל הסצנה במשך ארבעים יום וארבעים לילה, ומה קרה אחר כך?
עגל הזהב - וכתוצאה מזה, משה רבינו שובר את לוחות הברית.
איך ייתכן שאחרי ההתגלות הגדולה במצרים וכל המסע במדבר והניסים התמידיים והגלויים לעיניי כל ועוד עם המעמד של מתן תורה שלא היה כמותו לפני ולא יהיה כמותו לעולם, באה נפילה כל כך גדולה של עגל הזהב - עבודה זרה ?
ואולי השאלה עמוקה יותר...למה הקב"ה נותן לוחות שניים ?
ואם כבר לוחות שניים, אז למה הם נעשים בידי משה, כפי שהקב"ה אמר למשה: "פְּסׇל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות ל"ד, א') ולא מעשה אלוקים כבראשונות, שעליהם כתוב בברור: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקים הֵמָּה.." (שמות ל"ב ט"ז)
האם זו ירידה או שאולי מסתתר כאן סוד עצום?
בליקוטי תורה של אדמו"ר הזקן (פרשת כי תשא), מבואר שהלוחות השניים היו גבוהים יותר מן הראשונים,
עוד מבואר שם שהלוחות הראשונים ניתנו מצד אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה),
שזה גילוי אלוקי עליון שלא תלוי בעבודת האדם.
גילוי של הלוחות הראשונים לא יכול להחזיק בעולם שיש בו בחירה, לעומת זאת, הלוחות השניים באו אחרי חטא,
שבירה, תשובה, י"ג מידות הרחמים וכו'...
משמע, שהלוחות השניים הם תוצאה של עבודה מלמטה, זה כבר אתערותא דלתתא - עבודת האדם.
בספר התניא באגרת התשובה בפרק א', מבואר שע"י תשובה נמשך אור ממדרגה נעלית יותר,
ממקום שקדם לסדר ההשתלשלות, ולכן בכוחו לתקן פגם.
הקבלה מסבירה ששבירה זה לא טעות מקרית, אלא חלק מתהליך של תיקון (עץ חיים, שער שבירת הכלים, ענף ב'),
מבואר שם שעצם השבירה מאפשרת גילוי אור עמוק יותר שלא היה יכול להתגלות בכלים הראשונים, כלומר:
הלוחות הראשונים הם אור גדול בכלים קטנים, הלוחות השניים הם אור גדול אך בכלים שעברו שבירה ותיקון,
וזה נקרא אור של תשובה.
בחיים שלנו אנו, האדם חווה הרבה פעמים "לוחות ראשונים" בחיים שלו:
התלהבות, קבלה טובה, החלטה רוחנית חזקה...ואז ? נפילה !
ואז מה קורה ? יכולים להרגיש שבר ואכזבה מאוד גדולה - "הלוחות" נשברו.
אבל התורה מגלה לנו משהו מהפכני ומורה לנו שלפעמים השבירה היא עצמה התנאי לגילוי עמוק וגבוה יותר.
כי אדם שעובד את ה' מתוך שלימות טבעית זה יפה, אבל אדם שקם אחרי נפילה, הוא מגלה התקשרות שלא תלויה במצבו.
בגמרא (יומא פ"ו, ב') מובא ש"זדונות נעשו לו כזכויות", כל העבירות שהאדם עשה נהפכות לו לזכויות, כל החושך הגדול שהאדם יצר בעקבות העבירות/החטאים שעשה, הם כולם יכולות להתהפך לו לזכויות של ממש, וזה כבר משקל ענק של אור, על זה מבואר בתניא (פרק ז') שבעל תשובה יכול לקחת את החושך ולהפוך אותו לאור, לקחת את כל הזדונות (העבירות) ולהפוך אותם למצוות, וזה כבר מדרגה אחרת לגמרי.
המסר לחיים:
הלוחות הראשונים היו מתנה, הלוחות השניים הם ברית.
מתנה אפשר לאבד, אך ברית שנכרתה מתוך משבר לעולם לא תישבר.
לכן גם קרנו פניו של משה דווקא אחרי הלוחות השניים (שמות ל"ד, כ"ט).
כי האור הגדול ביותר, הוא לא האור של מי שלא נשבר מעולם אלא דווקא של מי שנשבר - וקם !
אתם מוזמנים להצטרף לערוץ שלנו "בפיך ובלבבך" בקישור הבא:
תגובות