כוס הקידוש - עם או בלי רגל ?

כוס הקידוש - עם או בלי רגל ?

הסוד שמאחורי הכלי ותנוחת האחיזה

צולם בהבדלה

אחת התמונות המוכרות בערב שבת היא שחוזרים מבית הכנסת ואבא מחזיק את הכוס ומתחילים את הקידוש:

"יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכו'...".

באחד מהקידושים תהיתי עם עצמי, למה סבא שלי מקדש על כוס עם רגל ואבא שלי פעם עם רגל ופעם בלי,

כשהתקרבתי לחסידות ראיתי שאין דבר כזה לקדש על כוס עם רגל אלה תמיד הכוס של הקידוש וההבדלה וקידוש הנישואים הם ללא רגל כלל.

אז החלטתי לבדוק מדוע וגיליתי שע"פ הקבלה מקדשים על כוס בלי רגל, ולא סתם, אלא יד שמאל מרימה את הכוס ומעבירה ליד ימין שכבר במצב של מעין כלי קיבול ושחמש האצבעות של יד ימין מקיפות את הכוס.

אז אני מבין שהכוס צריכה להיות בלי רגל, אך עכשיו מתברר כי גם יש עניין בדרך האחיזה.

האם טמון משהו בתנוחת הידיים ובעניין שהכוס דווקא בלי רגל ?

חכמי הקבלה והחסידות גילו לנו שמדובר במבנה מדויק, עמוק, שמאחוריו עומד רעיון של תיקון ספירת המלכות.

לפי האר"י הקדוש (שער הכוונות, דרושי ראש השנה ודרושי שבת), יש להרים את הכוס עם יד שמאל ולהניחה אל תוך יד ימין, אז מסתבר שלא מדובר רק באקט של נוחות, אלא בתהליך רוחני כלשהו.

ע"פ הקבלה והחסידות, צד שמאל מייצג את ספירת הגבורה בעוד שצד ימין מייצג את ספירת החסד,

העברתה של הכוס מהשמאל (ספירת הגבורה) לימין (ספירת החסד) מרמז על מיתוק הדינים, זהו עיקרון יסודי מאוד

בעבודת השם לפי הקבלה.

אני מבין את הרעיון שמאחורי תנוחת היד והעברת הכוס משמאל לימין, אבל מה העניין עם זה שהכוס צריכה להיות דווקא בלי רגל, למה ? מה הקטע ?

הרגל מייצרת חציצה כלשהי, כי כאשר יד ימין שכבר במצב של צורת כלי קיבול אז היא צריכה להקיף את הכוס ישירות ובלי שום חציצה. הכוונה היא שהיד תקיף את כל גוף הכוס.

מובא בסידור האר"י ובדברי הבן איש חי (בראשית שנה א', הלכה י"ב), כי כל חציצה בין היד לבין היין, כגון הרגל של הכוס, עלולה לגרום לשיבוש הצינור הרוחני.

עוד פרט מעניין, כאשר כוס הקידוש כבר מונחת בכלי הקיבול שיד ימין יצרה, הכוס צריכה להיות מוקפת בחמש האצבעות.

זאת כי חמש האצבעות רומזות ל "חמש הגבורות", חמש הגבורות הם ענפים של מידת הגבורה שמסתתרות בספירת המלכות (הספירה שדרכה מתקבל השפע בעולמות).

כשאדם מחזיק את הכוס בצורה כזו, הוא ממתק את הגבורות על ידי כך שהימין (החסד) אוחזת בהן, ומעלה אותן לקדושה.

כך כותב האריז"ל בפרי עץ חיים (שער שבת), וכך גם בכתבי הרש״ש.

כל פרט באחיזה הוא חלק מהכנה פנימית:

האדם הופך להיות "כלי קיבול" לקבל את אור השבת, את השפע האלוקי, וזאת דרך יין הקידוש.

אז מה באמת אנחנו עושים כשאנחנו מחזיקים כוס קידוש ?

מעבירים את הכוס משמאל לימין - ממתיקים את הדינים בגבורות.

מחזיקים אותה בלי רגל או ידית - יוצרים חיבור ישיר, בלי חציצה.

עוטפים אותה בחמש אצבעות - ממתיקים את חמש הגבורות של המלכות.

יד ימין פתוחה כמו כלי קיבול - כדי להיות ראויים לשפע של קדושת השבת.

מסר לחיים:

רגע לפני שמתחילים את הקידוש, אפשר לעצור לשנייה, לא רק כדי לוודא שהיין מספיק מתוק, אלא כדי להיזכר:

גם אנחנו בעצמנו כוס קידוש, יש בתוכנו גבורה וחסד, דינים וחסדים, וכל שבת אנחנו זקוקים לרגע הזה של המיתוק,

של החיבור הישיר, של השקט הרוחני שמגיע בלי חציצה - פשוט ישיר, טהור וקדוש!