באחד מהימים הראשונים שלי בישיבת חב"ד בה למדתי זמן מה, היה שיעור בליקוטי תורה של בעל התניא, הרב העביר שיעור מרתק למדי, בהחלט היה מרומם ומחיה.

אך לפתע אחרי זמן מה, הרגשתי שהמושגים הקבליים המובאים באותו השיעור מוכרים לי עוד מספרי הקבלה שלמדתי אף קודם ההתקרבות ליהדות ולחב"ד, הרגשתי כאילו זה סוג של קבלה - אז מדוע לא ללמוד קבלה ? ומה בכלל ההבדל בין חסידות לקבלה ?

 

החלטתי לשאול את אותו הרב - לדעתי השאלה הייתה פשוטה, אך התשובה של הרב שינתה בי הכל.

 

השאלה הייתה:

"הרב, נשמע מהשיעור כאילו החסידות זה קבלה, אז למה לא ללמוד קבלה פשוט ?

או שיש הבדל - ואם יש, אז מה בעצם ההבדל בין קבלה לחסידות?"

​

 

המשפט הזה טומן בתוכו עולם שלם.

 

אבל מה זה באמת אומר?

​

הקבלה - להתרומם אל הסוד

 

החסידות - להוריד את הסוד אל הלב

החסידות לא דורשת ממך "לעלות אל השם" - היא מביאה את השם אליך.

היא לא רק מבארת מהו אור אין סוף - אלא איך אפשר להרגיש אותו בתפילה שלך, בשיחה שלך עם אנשים, בהתמודדות יום-יומית.

 

אז מה עדיף - לעלות או להוריד?

האמת היא, ששני הכיוונים חשובים: גם לשאוף לגבוה וגם להוריד את הגבוה לתוך החיים.

אבל בזמננו, כמו שמדגיש הרבי שליט"א מלך המשיח - הדור זקוק בעיקר לאור החסידות, לאור שמאיר את החיים עצמם, את הנפש, את הקשר הפשוט והעמוק עם ה' גם בתוך העולם הזה.

​

נקודה למחשבה